פתולוגיה של סרטן המעי הגס. צביעה של CDX2 כביו-מרקר פרוגנוסטי

בבלוג הזה נביא מאמר משנת 2024 אשר מדגים את חשיבות ההבנה ההיסטולוגית, המראה של הרקמה במיקרוסקופ, בהערכת גידולי קולון.

סרטן המעי הגס הוא אחד מסוגי הסרטן הנפוצים ביותר, והאבחון הפתולוגי שלו מהווה את הבסיס לקביעת סוג הגידול, הדרגה שלו, דרכי הטיפול והפרוגנוזה.

מחקר שפורסם בשנת 2024 בחן את השימוש בצביעה אימונו-היסטוכימית (IHC) של חלבון אשר מתבטא בתאים של המעי ונקרא  CDX2 .  

מה בעצם בדק המחקר?

במסגרת המחקר נבדקו דגימות ביופסיה וניתוחים ממאות חולי סרטן קולון. החוקרים פיתחו שיטת ניקוד חדשה לצביעת CDX2 שמתחשבת בעוצמת הצביעה, באחידותה, ובדפוסי הביטוי ברקמה. המחקר מצא כי שונות בדפוסי הצביעה, במיוחד הופעת אזורים בהם הביטוי חלש או חסר עשויה לשקף תתי-קבוצות של גידולים עם מאפיינים פתולוגיים שונים, והמאפיינים הללו חשובים בקביעת דרגת החומרה של הגידול.

הביטוי של CDX2 נחשב כיום לאחד הסמנים הפתולוגיים המשמעותיים ביותר בגידולי קולון.אובדן או ירידה בביטוי של חלבון זה עלולים להצביע על גידולים בעלי פרוגנוזה פחות טובה, ולכן הערכה נכונה של הצביעה חשובה במיוחד. המאמר מדגיש את הצורך בשילוב של פרשנות מדויקת ושל פתולוגים מנוסים בתחום, מכייון שהערכת הצביעה דורשת הבחנה עדינה בין הבדלים טבעיים בביטוי לבין שינויים משמעותיים מבחינה ביולוגית.

לסיכום:הפתולוגיה של סרטן המעי הגס ממשיכה להתפתח, אך גם בעידן של בדיקות מולקולריות וNGS –  העבודה המיקרוסקופית הקלאסית נותרת כלי מרכזי באבחון ובהחלטה על הטיפול.

לקריאה נוספת:

Evaluation of the Immunohistochemical Scoring System of CDX2 Expression as a Prognostic Biomarker in Colon Cancer.