מאמר משנת 2025 על חוות דעת פתולוגית שנייה בגינקולוגיה

ב־34.5 אחוז מהמקרים נמצאה אי התאמה משמעותית באבחנה

רקע

בפתולוגיה גינקולוגית, האבחנה מכתיבה את הטיפול ואת תוכנית המעקב. במצבים שבהם הממצאים מורכבים או אינם חד־משמעיים, חוות דעת פתולוגית שנייה יכולה לשפר את בהירות התמונה. המאמר משנת 2025 מספק נתונים רחבים על שכיחותן של אי־התאמות ועל משמעותן הקלינית.

אוכלוסיית המחקר

המאמר ניתח 319 מקרים של דגימות גינקולוגיות שנשלחו לחוות דעת פתולוגית שנייה. המקרים כוללים ביופסיות של:

• שחלה: 35.4%

• רירית הרחם: 28.5%

• צוואר הרחם: 16.6%

• אזורים אחרים (וולווה, נרתיק, חצוצרות ועוד): 19.4%

ממצאים מרכזיים

השוואה בין האבחנה הראשונית לבין הערכת המומחה העלתה:

• אבחנה תואמת: 47.0%

• אי־התאמה קלה: 18.5%

• אי־התאמה משמעותית: 34.5%
  

אי־התאמות משמעותיות כללו שינוי בסוג הגידול, שינוי בדרגת הנגע או שינוי בזיהוי המקור האנטומי של הגידול.

השפעה על תכנון טיפול

ב־54% מהמקרים חוות הדעת השנייה הובילה לשינוי בתכנון הטיפול, כולל התאמת הגישה הניתוחית, בחינת הצורך בטיפול משלים ותכנון המעקב.

במקרים הנוגעים לצוואר הרחם, חלק מהשינויים עסקו בהבחנה בין CIN3, AIS ונגעים חודרניים, וכן בזיהוי תת־סוגים היסטולוגיים בעלי משמעות קלינית.

סיכום – המסר המרכזי

המאמר מציג שיעור גבוה של אי־התאמה בין האבחנה הראשונית לבין חוות הדעת הפתולוגית השנייה:

• 34.5% אי־התאמה משמעותית

• 54.9% שינוי בתכנון הטיפול

נתונים אלו מדגישים את חשיבות הסקירה הפתולוגית הנוספת במקרים גינקולוגיים שבהם הממצאים מורכבים או בעלי השלכות טיפוליות.

קישור למאמר המלא